דו"ח מבקר המדינה שפורסם בחודש שעבר, הטיל על הממשלה ועל העומד בראשה אחריות מכרעת לחוסר התפקוד של משרדי הממשלה בפרט והממשלה בכלל, בימים הנוראיים שאחרי ה-7 באוקטובר. מתניהו אנגלמן, שסייר בחודשים הראשונים של המלחמה ברחבי המדינה, והתריע בזמן אמת על חוסר התפקוד של משרדי הממשלה ונציגיהם, הניח על שולחן הדיון הציבורי מסמך בעל חשיבות גדולה, אך ספק אם הוא יצליח להוביל לשינוי הנדרש בניהול ענייניה של המדינה.
לאלה המחפשים בדו"ח המבקר ניצנים של שינוי פוליטי – מומלץ לא להמתין בנשימה עצורה. במציאות הפוליטית הישראלית, בה כל הגבולות כבר נחצו וכל חומות הבושה כבר הופלו, מיותר לצפות כי הדו"ח ייצור אפקט ציבורי שישפיע על דעת הקהל בכל מה שנוגע לממשלה. מי שנגדה – ממילא לא ישנה את דעתו. ואלה שבעדה, ובכן – אם אלה לא נטשו את הספינה כשנראה היה שהיא טובעת אחרי הטבח הנורא, כנראה שלא יעשו כן בעת הזו. בטח שלא בגלל עוד דו"ח עב כרס, שמן הסתם יימצא את מקומו די בקרוב במחסן חשוך ומאובק, הרחק מתשומת הלב הציבורית לה זכתה אך לפני כמה ימים. אבל, אם מניחים לרגע את הפוליטיקה בצד – הפוליטיקה היא לא הדבר החשוב בדו"ח הזה. לפניה בתור עומדת איכות חייהם של אזרחי המדינה הזו, ולא פחות מזה – רמת השירות שלה הם זכאים מהמדינה, שאת מיסיה (הכבדים) הם משלמים.
אם כן, מה בכל זאת ניתן ללמוד מהדו"ח הזה, היכן מסתתרת נקודת האור, וכיצד יכול הדו"ח להשפיע על ניהול המדינה בעתיד? אל מול הקריסה הלא מפוארת של משרדי הממשלה אחרי ה-7 באוקטובר, בלטו לטובה, שוב, הרשויות המקומיות וראשי הרשויות המקומיות. כמו בקורונה, כך גם עכשיו: ראשי הרשויות ועובדיהן, הפגינו, ברגעים הכי קריטיים, תושייה רבה, היכרות מעמיקה עם הצרכים של התושבים, ותפעלו בצורה מרשימה את אחד המשברים הלאומיים החריפים שידעה ישראל. היכולת של מרכז השלטון המקומי, יחד עם ראשי הרשויות והמועצות, להעניק טיפול קריטי לעשרות אלפי ישראלים שמצאו עצמם, תוך שעות, ללא קורת גג, או תחת ירי טילים ורקטות בלתי פוסק – מנעה אסון הומניטרי גדול מימדים, שעשוי היה להפוך את הימים שלאחר הטבח, להרבה יותר קשים.
ההתמודדות הנכונה של הרשויות המקומיות עם הצרכים של התושבים מעלה מחדש את התהייה בכל הנוגע לחלוקת הסמכויות והתפקידים שבין השלטון המרכזי ובין השלטון המקומי. בירושלים מסרבים לשחרר את הרסן ואת השליטה העצומה שיש לממשלה על השלטון המקומי, אולם ההתעקשות הזו, שנובעת משיקולים פוליטיים ומרצון עז לשמור על כוח ועל השפעה אדירה על חייהם של מיליוני אזרחים, פוגעת בכל רבדי החיים. ראשי רשויות נאלצים לכתת רגליים למשרדי הממשלה כמעט בכל נושא ותחום, והיכולת שלהם לנהל באופן אוטונומי ומותאם את חייהם של התושבים שלהם הופכת ליותר ויותר קשה. כך הוא הדבר בתחום החינוך, שהופך בימים אלה לנושא נוסף שבמחלוקת, וכך הוא הדבר גם בתחומי הבניה, הביטחון, התשתיות והתחבורה.
איכות חייהם של אזרחי המדינה נקבעת, בין היתר, על ידי הקשר הישיר שיש להם עם הרשויות המקומיות שבהן הם חיים. ההיכרות האישית של ראשי הרשויות עם הצרכים של התושבים שלהם, הוא הערובה לרמת חיים גבוהה, לשירות טוב לאזרח, וליכולת להתמודד עם אתגרים בלתי צפויים ועם רגעים קשים – גם ברמה הלאומית. אלמלא היו אנשי השלטון המקומי מתפקדים בצורה מעוררת כבוד בחודשים שאחרי פתיחת המלחמה, הכאוס שהיה שורר במדינה היה עצום. והעובדה הזו, שכבר אין עליה חולק, מצריכה פעולה אקטיבית ונחושה, ובעיקר – מחייבת את הממשלה להתחיל לשחרר את הרסן, ולהעביר יותר סמכויות ואחריות לידי ראשי הרשויות. כי כמו שכתב מבקר המדינה בדו"ח שלו: "טיפול הממשלה היה לקוי וחלש, והיתה תשתית רעועה של הממשלה מול צורכי הציבור במלחמה".
תגובות ()