סיפור ישראלי: ראיון עם הסופרת מירי שטרן-לב
מירי שטרן-לב | צילום: יח"ץ
גודל טקסט

סיפור ישראלי: ראיון עם הסופרת מירי שטרן-לב

להיות סופרת זה כמו להיות שחקנית

ספרי בכמה מילים עליך ועל הספר שלך, ואם יש תכנון, גם על הספר הבא:

אני אישה של מילים וא.נשים. אחרי שלושים וחמש שנים באוניברסיטה העברית החלטתי לפרוש, ומאז 2019 אני עושה מה שאני הכי אוהבת: כותבת, מרצה, מנטורית, תיירת ותלמידה.

נולדתי וגדלתי בירושלים. ב- 2020 הגשמנו חלום ועברנו לתל אביב. נשואה לרון האיש שלצידי מזה 43 שנים, אמא לניר, טל וברק, שלושה גברים צעירים, וסבתא של פרספונה וזואי, שתי נכדות נפלאות. כולם יחד וכל אחת.ד לחוד ממלאים את ליבי בכל רגע באושר, אהבה, גאווה והבנת הטוב והשפע שיש בעולם.

ב- 2024 פורסם ספרי 'גוף ראשון: נוכחת' בהוצאת כנרת, זמורה-דביר. הספר מספר את סיפורן של שש נשים המחליטות להשיל מעצמן סוד שהן נשאו במשך עשרות שנים. נשים חזקות ועוצמתיות שבחרו לשתוק מחליטות לדבר ולהעניק לעצמן את הקול שלא נשמע עד כה. הספר מציב שאלה בנוגע למחיר השתיקה, לבחירות והחלטות שמתקבלות ברגע אחד ומשפיעות על כל החיים. כל דמות בספר מספרת את חייהן של אלפי נשים. זהו ספר הפרוזה הראשון שלי. לפניו יצאו לאור ספר שירה – 'מתאספת אל גוף' בהוצאת בית עקד, וספר ילדים 'פית השיניים' שהיה רעיון שהגה הבן הצעיר שלי, שהיה אז בן 6.

הספר שאני כותבת עכשיו מספר את סיפורן של שלוש נשים - רשל, אישה חרדית עיוורת, ללא ילדים, המצווה על יורשיה לקרוא את היומן שכתבה. אליה עורכת דין המתגוררת באנגליה וחוזרת לישראל בעקבות מותו של אביה בתאונת דרכים ונטע האחיינית של רשל המלווה אותה בשנות חייה האחרונות. סיפור על החיים, על זהות וערכים, על המשמעות של בית, אבדן, חברות ואהבה עצמית.

מה הכי מאתגר בכתיבת ספר?

הדמות הראשית בספר מבוססת ברובה על הסיפור שלי. בתהליך הכתיבה הייתי צריכה "לצאת החוצה" מתוך עצמי, כדי להיות מסוגלת להניח על הדף מילים שהזכירו רגעים מאתגרים וכואבים, מלים שחשפו אותי ואת בני משפחתי.

בנוסף לכך, דמויות הנשים האחרות מבוססות על סיפורים שנשים יקרות הפקידו בידיי הן במסגרת תפקידים שונים שמילאתי באוניברסיטה העברית והן עבור הספר, ובתהליך הכתיבה הן היו שם על מכלול רגשותיהן.

למה כדאי לקרוא ספרות מקור?

אני מאד מתחברת לספרים שעוסקים בחיים: רגשות, מלים, מצבים. ספרות מקור היא טיול במחוזות מוכרים. אני אוהבת את המפגשים שמתאפשרים בזכות השפה, הסגנון, המקומות, הריחות והאנשים: עם מי שהייתי, מי שאני היום. אני תמיד מתרגשת וזה נפלא בעיני.

מה הדבר הכי כייפי בלהיות סופרת?

הזכות להיות מישהי אחרת (או מישהו).

כשהייתי ילדה חלמתי להיות שחקנית. זה לא צלח, הכתיבה מאפשרת לי להיות שחקנית. ללמוד את הדמויות שלי, להיות הן, לשחק אותן על במה אחרת.

מה היית רוצה להגיד לעצמך מלפני עשרים שנה?

לפני עשרים שנה הייתי בת 43 אז אני בוחרת ללכת מעט אחורה לעצמי של לפני 40 שנה, ולומר לה לא לוותר על אף חלום. שהיא ראויה להגשים את כל מה שהיא מרגישה שנכון ומדויק לה.

ולומר לה שארגז הכלים שלה יתמלא בכל יום שבו היא תסכים ללמוד משהו על עצמה.

איזה טיפ יש לך, למי שרוצה לכתוב ספר?

לאהוב את המלים שהם כתבו.

ספרי מקור שמאד אהבת, ועוד שניים מתורגמים:

זו אחת השאלות הקשות עבורי כי הבחירות שלי משתנות, ומושפעות מהמון דברים כמו מצב הרוח שלי והאם אני כותבת משהו חדש. יחד עם זאת, תמיד אמליץ לקרוא את ספריה של רונית מטלון ובעיקר 'קול צעדינו' ו'השפעה בלתי הוגנת'. כתיבתה פורטת לי על נימי הלב.

'צל ידו' של חיים באר שאהוב עלי כמרצה וכסופר.

את הספר הזה קראתי אחרי שאבי נפטר. הקריאה בספר איפשרה לי להתרגש ולחוות שוב את הזכות שבמערכת יחסים כמו שהייתה לאבי ולי.

'אל תספר לאחיך' של מאיר שלו. ספר מרתק המאפשר חוויה כלל חושית של חיים שלמים בלילה אחד.

'המוות והפינגווין' של אנדריי קורקוב. האפלוליות של משטר אחר, עולם אחר ואבסורד ריתקו אותי. לא ז'אנר שכיח אצלי, ונדמה לי שהייחודיות שלו בין יתר הספרים בספריה שלי היא שהשפיעה עלי.

'נתראה באוגוסט' של גבריאל גרסיה מארקס. ספר נפלא על תשוקה, על חיים, על התשוקה לחיים, על מציאות ואמיתות. ספר שילדיו הוציאו לאור לאחר מותו.

איזו שאלה לא שאלו אותך אף פעם, והיית שמחה לענות עליה?

מה אמא שלך הייתה אומרת אחרי קריאת הספר?
הספר יצא לאור אחרי ששני הוריי כבר לא היו בחיים. מאחר ואבא שלי הוא אחת הדמויות המרכזיות בספר, תמיד שואלים אותי מה הוא היה אומר. אבל אף אחד לא שאל אותי מה אמא שלי הייתה אומרת.
הבן הצעיר שלי שוחח איתי על מקומה של אמא שלי בסיפור ואיך כותבים דמות בלי שהיא מדברת.

לדף של מירי באתר עברית

רעות וייס, תושבת בית יצחק, היא מחברת רב המכר "מזל של מתחילים"- קומדיה רומנטית המתרחשת בעמק חפר, זוכת פרס גפן 2025, ושל "החיים השניים של אביגיל אוסקר

רעות וייס
רעות וייס | צילום: מיכל בנדק
💬

תגובות ()

✏️

השאירו תגובה

✓
/500
🔒

יש להתחבר כדי להגיב

כדי להשאיר תגובה, עליך להתחבר למערכת תחילה.

🔐 התחברות / הרשמה